לא נעים לי. לא הספקתי אפילו לחזור לכל מי ששלח לי הצעה לכתבה להיום: מבצע התרמה למען חיילים בודדים לזכר שון כרמלי, פעילות מיוחדת של תנועות הנוער, מיזם חרדי לאמירת תהלים על כל נופל, שיר חדש שכתב חייל שנפל ואחיו הצעיר הקליט כעת באולפן. וזו רק ההתחלה. ביקשו ממני לראיין את אנשי פרויקט "נצר אחרון" שמנציחים נופלים שהיו שריד אחרון ממשפחתם, בעיקר ניצולי שואה שעלו לארץ ואז יצאו למלחמה. וגם לכתוב על האזכרה לתמר פניגשטיין, שנהרגה בשירות לאומי, כדי לתת מקום למשרתי השירות הלאומי ביום הזה. ולדבר עם בית ספר בארצות הברית שעושה זום עם בית ספר בארץ לטקס זיכרון משותף. וכמובן להזכיר את הדר גולדין ואורון שאול, דווקא היום.
איזה גל עצום שוטף אותנו. אולי אנחנו רוצים לכפר על כל מה שבוטל בשנה שעברה, שנת הקורונה והסגר, ואולי רוצים להזכיר לעצמנו שאנחנו הרבה יותר ממדינה שיש בה ארבע מערכות בחירות בשנתיים. ועם כל המאמץ, הרי לא נצליח להקיף היום 23,928 סיפורים של חללים.
אז אולי הדבר הטוב ביותר לעשות לזכרם זה לפזר את האנרגיה המרוכזת של היום הזה על פני כל השנה. לשמור את האבקה המיוחדת והקדושה הזו גם להמשך. לא, הכוונה אינה לחיות תחת "המסדר יעבור לדום", אבל המדינה תעבור לנוח. תקשיב, תתעניין, תזכור. שנמשיך לשלוח לנופלים, כל השנה, מצוות ומעשים טובים, לזכרם. שנגרום להם להיות גאים בנו ובמה שאנחנו בונים ביחד. לא רק לעילוי נשמתם, שם בעולם הבא, אלא גם לעילוי נשמותינו, פה בעולם הזה.
במותם לא ציוו לנו סתם חיים, אלא את ה-חיים. בה' הידיעה. חיים משמעותיים יותר.