"זה זול, נגיש וכל כך מתגמל", כתבה לי הפסיכולוגית ד"ר מירי אבנרי. "הלוואי שהיינו מבינים עד כמה המשאב הזה חשוב, ועד כמה הוא יכול לשפר את איכות חיינו".
הסתקרנתי לקרוא על מה מדובר, ומירי המשיכה וכתבה לי כך: "בתחילת הפרשה שלנו עם ישראל לא מגלה התלהבות מבשורת החירות של משה רבנו: 'וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה'. מאיפה נובעת האדישות הזו? איזה עבד לא היה רוצה לצאת סוף סוף לחירות?
רש"י מסביר שהם לא שמעו אל משה פשוט כי הם לא נשמו נכון: 'כל מי שהוא מֵיצֵר, רוחו ונשימתו קצרה, ואינו יכול להאריך בנשימתו'.
נדמה לנו שצריך לדבר אל השכל או אל הרגש, אבל מניסיוני הטיפולי, הנשימה היא הבסיס לכל צמיחה והתפתחות. הנפש לא תוכל לשמוע שום בשורה של חירות וריפוי אם היא במיצר של קוצר נשימה.
הלוואי שהיו לומדים נשימה בגן ובבית הספר, ומתחילים את היום של הילדים בנשיפה ארוכה ואז בשאיפה מדויקת פנימה. זיכרו: הזמן הטוב ביותר לנשום נשימה עמוקה - הוא בדיוק כשאנו מרגישים שאין לנו זמן לכך. אתם מוזמנים לנסות, ממש הרגע. שלא נפספס בשורות של גאולה בחיים שלנו, בגלל קוצר רוח"...