מאז תחילת משבר הקורונה, עברנו שלושה בתים בשתי יבשות. אולי לכן התחברתי כל כך למה שהמחנכת אביה שדה כתבה לי על התלמידות שלה, בכיתה י' באבן שמואל. זוהי עצה טובה לכל התמודדות עם חוסר וודאות בחיים:
"בכל יום יש הנחיות חדשות. לא כולן יכולות לישון ביחד בפנימייה, וצריך להגיע בימים שונים ולהחליף חדרים וכיתות. בכל שבוע מחדש אנחנו מנסים לחשוב איזו שכבה תגיע, ומי תלמד בזום, ולכולם קשה לתכנן קדימה. בנות ששואלות אותי מה בדיוק הלו"ז שלהן, נאלצות לשמוע את המשפט הבא, שכבר הפך להיות הקוד שלנו: 'עַל פִּי ה' יַחֲנוּ, וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ'.
אלה מילים שמופיעות בפרשת השבוע, ונותנות להן וגם לי כוח בימים האלה. זה תיאור נפלא על עם ישראל: לפעמים החנייה במדבר הייתה קצרה ולפעמים ארוכה, לפעמים היה נוח והעם רצה להישאר ולפעמים הם רצו כבר להמשיך אבל נאלצו להתעכב. בכל מקום אליו הגיעו – הקימו מייד את המשכן, את הלב, גם אם למחרת נאלצו ולפרק ולארוז אותו. אנחנו, כמוהם, מתאמנים על שריר הגמישות במסע הזה, ומנסים להפיק את המיטב מכל תחנה. בהצלחה לכולנו".
