"שלום סיון, כאן גל כהן מירוחם, מטפלת חברתית. אתמול פורסמה בקבוצת אמהות בפייסבוק התמונה העצובה הזו, שאחת האמהות שיתפה בכאב גדול. זו תעודת המחצית של בתה, עם השאלה: במה אני רוצה להתקדם במחצית הבאה? הבת שלה ענתה: למצוא לפחות חברה אחת, כי אין לי. כמה כואב. לצערי אנחנו פוגשים תלמידים רבים שמרגישים כך, ולא רק תלמידים. הקורונה העצימה את הבדידות בעולם. כל השקופים נהיו שקופים יותר.
ימי אדר וחג הפורים מחייבים אותנו להסתכל על האחר. מצוות הפורים ממש מכריחות אותנו להתייחס גם אל הדחויים ולא רק אל המקובלים. לתת מתנות לאביונים זה אומר לחפש את החלש בחברה. אביון הוא לפעמים גם מי שאין לו חברים, שזקוק להתעניינות, להזמנה, לחיוך. יש בינינו אביונים רבים שלא צריכים כסף, אלא קרבה. גם מצוות משלוח המנות היא הזדמנות לדפוק על הדלת של השכן או של החבר בכיתה שאין לנו ממש קשר איתו. ההרגשה שחושבים עליו – גדולה מהשוקולד הכי יוקרתי שנשים במשלוח.
אדר הוא חודש שמזוהה עם שמחה, ומתברר שכדי להשיג שמחה אמיתית ושלמה, אנחנו חייבים לשתף בה אנשים נוספים. אולי המילים האלה יגיעו למישהו בכיתה של הילדה הזו, ואולי הן ימנעו מילדות אחרות להרגיש ככה".