למצוא חניה או לצאת מחניה?

מה יותר חשוב – החנייה או הנסיעה? השהייה במקום מסוים או ההתקדמות הלאה? "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל", נפתחת הפרשה, ואז התורה מפרטת את כל המקומות בהם חנו בני ישראל במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר. הדבר מעורר שאלה: אם הדגש הוא על מקומות החנייה, למה נאמר "אלה מסעי בני ישראל" ולא "אלה חניות בני ישראל"? הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, מסביר שהעיקר הוא המסע. האדם צריך להיות "מהלך" ולא "עומד", כלומר – כל הזמן לנוע ולהתקדם. הוא אמר לתלמידיו שכל עשרות המסעות המפורטים בפרשה – קיימים גם בחייו של כל אדם, מרגע לידתו עד עזיבתו את העולם הזה. בכל מסע האדם צריך לעלות בדרגה וללמוד משהו חדש בחייו. זה לא אומר שאין ירידות בדרך. הפרשה מזכירה גם מקומות בהם קרו דברים חיוביים כמו מתן תורה, וגם מקומות בהם התרחשו חטאים חמורים ומשברים – אבל העיקר הוא להפיק לקחים, לצמוח ולהמשיך הלאה כחלק מהמסע הגדול. ובלשונו של הבעל שם טוב:

"כך מבקשת התורה לסמן לאדם את דרך החיים הרצויה – עליו להיות כל הזמן במסע, ב'מסעי', בתנועה מתמדת של עלייה והתקדמות".

הוא מסביר שהעיקרון הזה נכון גם לגבי חייו הפרטיים של האדם, וגם לגבי חיי העם כולו. להפוך כל מה שעובר עלינו – האור והחושך – לחלק מהמסע, בדרך למעלה.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.