הסתכלות אחרת על יציאת מצרים, ועלינו. כך כתב טל לסר: "בנעוריי אביב גפן נהג לצרוח בהופעותיו: רוצים שינוי? התשובה לשאלה של אביב היא בדרך כלל לא. לא רוצים שינוי. נוח לנו ככה.
מצרים הייתה ה-סמל ליציבות וקביעות: הנילוס תמיד זורם ללא תלות בגשם, העבדות של בני ישראל היא חוק טבע, שושלת פרעה קיימת מאז ומתמיד ואפילו לאחר המיתה הפרעונים נחנטים לנצח. יציאת מצרים נותנת תקווה חדשה לאנושות: אפשר לשנות ולהשתנות. אפשר לפרוץ את המעגל הסגור של חוק הטבע שבו רק החזק שורד. אפשר לתת לאור ה' לחדור אל המציאות ולהאיר אותה באור מוסרי. אפשר לעשות תשובה. לא סתם קוראים בפרשה על המכות. הרי אפשר היה לצאת ממצרים בלי לשנות את הטבע. אבל הנילוס הקבוע הופך לדם, האדמה היציבה פתאום רוחשת כינים והשמש שתמיד זורחת לפתע נעלמת. אלה מצבי חירום שמטרתם לערער קצת את היציבות שלנו, את הקיבעון, את האמונה ש'ככה זה היה וככה תמיד יהיה, אין מה לעשות'. יש מה לעשות. מקובל לקרוא לנאמנים לדרך התורה אנשים 'שמרנים' או 'מסורתיים', אבל בעצם, התורה היא דרך של פריצת הגבולות הטבעיים, של חתירה תמידית לשינוי".
