למי קראת שמרן?

מקובל לקרוא לשומרי המסורת "שמרנים", אבל הנה קטע מקסים שכתב טל לסר, עובד סוציאלי במקצועו, שטוען שזה הפוך לגמרי. הקטע הקצר הזה גרם לי להסתכל אחרת על סיפור יציאת מצרים שקוראים בימים אלה בפרשות השבוע:
"בשנות נעוריי אביב גפן נהג לצרוח בהופעותיו: רוצים שינוי? העניין הוא שבתכלס, התשובה לשאלה של אביב גפן אצל רובנו היא די ברורה – פשוט לא. אנחנו לא מעוניינים בשינוי. נוח לנו עם המוכר והידוע, עם הקפה והעיתון וההרגלים הישנים. מצרים היא סמל ליציבות וקביעות – מיצרים ברורים של חוקי טבע קבועים: הנילוס תמיד זורם ללא תלות בגשם, העבדות היא חוק טבע, השושלת הפרעונית קיימת מאז ומתמיד ואפילו לאחר המיתה הפרעונים נחנטים ונשארים לנצח.
יציאת מצרים נותנת תקוה לאנושות: אפשר לפרוץ את המעגל הסגור של חוקי הטבע העיוורים והקבועים שבהם רק החזק שורד. אפשר לשנות את המציאות ולתת לאור ה' לחדור בתוכה ולהאיר אותה באור מוסרי. אפשר לעשות תשובה.
כנראה לא סתם יציאת מצרים באה על ידי מכות מצרים שמערערות את תחושת היציבות הקיומית (תיאורטית ניתן היה להגיע לתוצאה של יציאת מצרים גם בדרך אחרת, ללא שינוי סדרי הטבע): הנילוס הכל כך קבוע הופך לדם, האדמה היציבה פתאום רוחשת כינים והשמש שתמיד זורחת פתאום נעלמת. אלה מצבי חירום שמטרתם לערער קצת את היציבות שלנו, את הקיבעון, את האמונה ש'ככה זה היה וככה תמיד יהיה'.
מקובל לקרוא לנאמנים לדרך התורה אנשים 'שמרנים' או 'מסורתיים', אבל בעצם, התורה היא דרך של פריצת הגבולות הטבעיים וחתירה תמידית לשינוי".