הם לא הריעו הלילה בקונגרס רק לבנימין נתניהו, הם הריעו לנו. למדינת ישראל, לעם היהודי, לסיפור הגדול והמשותף שלנו.
חבל שצריך להרחיק עד לקונגרס האמריקאי כדי שניזכר כולנו באמיתות הפשוטות האלה, שגדולות מהמריבות המקומיות: יש פה קרב עולמי עצום של טוב מול רע, של אור מול חושך. ועם ישראל הוא הפיתרון, לא הבעיה. הוא חוזר לארץ אבותיו המובטחת, וממשיך את דרכם הטובה של אברהם, יצחק ויעקב. לאמת הפשוטה הזו, עמדו והריעו שם הלילה.
כל כך הרבה אנשים דמעו כשהוצגו שם הלילה הגיבורים שלנו. רק לחשוב על המעמד הזה, נועה ארגמני מגיעה מהשבי בעזה - לקונגרס. יונתן בן-חמו שאיבד את רגלו בקרב. הסבא של כפיר ואריאל ביבס. כמה ראוי שהקונגרס האמריקאי יעמוד וימחא להם כפיים, ושזה ישודר בכל התקשורת העולמית.
אבל אחרי הדמעות, כל כך הרבה אנשים התמלאו בתקווה בנאום ההיסטורי הזה. בתחושה של בהירות. תחושה שהעולם לא מבולבל כמו שזה נראה לפעמים בהאג או באו"ם. שיש בו סדר וערכים ומוסר.
אפשר לחלל את המעמד הזה בפוליטיקה, ומחר בטח נחזור לפוליטיקה, אבל רגע. עם ישראל חי.
- מאת: סיון רהב-מאיר
- פורסם:
- קטגוריה: החלק היומי
אהבת? רוצה לשתף?
- עוד פוסטים מתוך החלק היומי
- חרבות ברזל
סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.