למה רחל היא אימנו?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

היום, י"א חשוון, יום פטירת רחל אמנו. כך כותבת עליה – ועלינו – נעמי לוינשטיין:

"יש משהו באישיותה של רחל אימנו, במסכת החיים שלה, שאומר לנו, לכל אחד ואחד מבניה: לי אתם יכולים לספר הכל. כל צער, כל קושי, כל צרה. אני מבינה, אני יודעת בדיוק למה אתם מתכוונים.

נראה שרחל אמנו לא הניחה סבל אחד שלא סבלה בחייה: היא נולדה ללבן הרמאי, וחיכתה שנים לחתונתה. אחותה לאה התחתנה עם יעקב במקומה, לפניה, וגם אחרי שנישאה, היא יצאה למסע נדודים ביחד עם המשפחה. גם לילדים לא זכתה במשך שנים, כשמסביבה נולדו עוד ועוד תינוקות. ואז נולד לה סוף סוף יוסף, ואז עוד בן, בנימין – והיא נפטרה בלידתו. אפילו לקבר מכובד לא זכתה, אלא למצבה על אם הדרך, שתהפוך בעתיד לסמל עבור בניה.

אבל לא ציינתי פרט אחד בביוגרפיה העצובה הזו: תגובתה של רחל לכל האירועים האלה. כי יש שתי דרכים לקבל סבל: לשקוע במרירות, או לעלות לגבהים. רחל לא נשברה, היא נבנתה. רחל הפכה, מתוך הייסורים, לרחל אימנו. היא התאפקה ולא ביזתה את אחותה לאה, היא חיכתה וציפתה לילד, היא נלחמה בעבודה הזרה של אביה.

כך שעד היום, בניה לא פונים אליה רק כדי לשפוך את הלב, אלא גם כדי לקבל כוחות. היא מלמדת מה הייסורים מסוגלים להעניק, ולא רק לקחת".

לזכרה.

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.