אנחנו רגילים לשמוע את הביטוי "למה מי אתה?" בצורה מקטינה, מעליבה. למה מי אתה שתדבר אליי ככה? למה מי את שתנסי בכלל להתקבל? למה מי אתם שאתם חושבים שאתם שווים משהו?
ההפטרה המקסימה שקראנו בשבת – מתוך שבע הפטרות הנחמה שקוראים בשבועות האלה – מציעה לנו פרשנות הפוכה, של גדלות:
"אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם", אומר לנו אלוקים, ואז שואל: "מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת, וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן?".
למה מי את, שואל אותך אישית ריבונו של עולם, שתפחדי מאדם שימות בסוף, ושיחלוף כמו חציר? רש"י מסביר את המשפט הזה כך: "מי את בת צדיקים כמותך ומלאה זכויות, למה תיראי מאנוש אשר סופו למות?".
ההפטרות של השבועות האלה נועדו לחזק ולנחם, לגרום לנו להאמין בעצמנו. להזכיר לנו ש"אנוכי הוא מנחמכם". לא לחשוש מאתגרים, משינויים, מהתחלות חדשות, מאנשים שמקטינים אותנו.
ברגעים של חולשה או מצוקה, אפשר לנסות לשאול את עצמנו כך "למה מי את/ה?", אבל לא באופן שמקטין אותנו, אלא כפי שהביטוי הובא במקור, באופן מגדיל ומעצים.
