הנשיא יצחק הרצוג פתח אמש את נאומו ההיסטורי בארצות הברית כך:
"אדוני היושב-ראש, חברים יקרים, בחתונות יהודיות נהוג להניח כוס על הקרקע, ואז לדרוך עליה ולשבור אותה, כדי לציין את חורבן בית המקדש בירושלים, לפני 2,000 שנה. רק לאחר שבירת הכוס, החגיגה יכולה להתחיל באמת. בתוך האירוע המשמח ביותר בחייהם של שני אנשים שהתאחדו כדי לבנות יחד דבר מה שלם – אנו מבקשים לזכור את השבר בעברה של האומה שלנו. כך המר נמהל במתוק.
היום הוא היום הראשון בחודש אב, לפי לוח השנה העברי. במסורת היהודית זו תקופה קודרת ועצובה, שבה אנו מתאבלים על חורבן בתי המקדש. קהילות יהודיות בכל העולם מבכות במועד זה את תחילת הגלות שלנו מארצנו, גלות של 2,000 שנה שבהן לא נותק הקשר הרוחני לארץ אבותינו, ולא פסקה הכמיהה לחזור הביתה, ולהשיב לנו את עצמאותנו...
בשנת 1949, נפגש הנשיא האמריקני הארי טרומן בחדר הסגלגל עם הרב הראשי של מדינת ישראל שזה עתה הוקמה, סבא שלי - הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. היה זה שנים לא רבות לאחר שכל אחד מהם פעל בנפרד בכל המרץ למען הצלת יהודי אירופה שנטבחו בשואה על ידי הנאצים. בשיחתו עם הנשיא טרומן, הודה לו הרב הרצוג על היותו המנהיג העולמי הראשון שהכיר רשמית במדינת ישראל, 11 דקות מרגע הקמתה.
הוא דיבר על ההשגחה האלוקית שייעדה את הנשיא טרומן לעזור להביא לתקומת ישראל לאחר אלפיים שנות גלות. עדים שנכחו בחדר סיפרו שדמעות זלגו על לחייו של הנשיא טרומן".
לדעתי כמה דמעות זלגו גם אתמול באולם. מאות חברים בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית, משתי המפלגות, עמדו על רגליהם והריעו במשך דקות ארוכות. לא רק להרצוג. הם בעצם הריעו לסיפור שלנו.
