1. לפני שחוגגים את שחרור ירושלים, צריך לחגוג את הצלת תל אביב. בימים האלה לפני 56 שנים גם תל אביב ניצלה, וגם גדרה וחדרה. מדינת ישראל הצעירה בת ה-19, עמדה בשנת 1967 לפני איום קיומי אמיתי, להיות או לחדול.
2. כיוון ההיסטוריה השתנה, ולטובה: עד פרוץ המלחמה, משפט פופולארי במיוחד בישראל היה "שהאחרון בנתב"ג יכבה את האור". אבל אף אחד לא כיבה את האור. הוא נדלק. זוג מבוגר בניו יורק סיפר לי לאחרונה איך לפני המלחמה הם הציעו לקרובים שלהם בישראל להימלט אליהם, ואיך אחרי המלחמה – רוב הילדים שלהם עשו עלייה.
3. המדינה לא רק שרדה, השטח שלה גדל פי שלושה: ישראל הקטנטנה שילשה את עצמה וזכתה ברמת הגולן, מדבר סיני, יהודה ושומרון וירושלים השלמה. חזרנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר, ואל המקומות שאבותינו ונביאנו חיו בהם.
4. כל זה קרה תוך שישה ימים בלבד. הערבים מכנים את המלחמה "מלחמת יוני" ולא "מלחמת ששת הימים", כדי לא להזכיר את המבוכה שלהם. שישה צבאות, כולל צבא עיראק וערב הסעודית, הובסו בפחות משבוע.
5. בזמן אמת, השמחה הייתה חסרת תקדים. הבוקר לא יכתבו כך בעיתונים, אבל כך נכתב אז, אחרי שחרור ירושלים, בעיתון "הארץ": "אין מילים לבטא את הרגשות המסעירים את לבנו בשעה זו. גם המושג של בית המקדש הפך למשהו מוחשי יותר כעת".
יום ירושלים שמח!
