הזמר אביב גפן בא להתראיין בטלוויזיה על מחאת האומנים, אבל פתאום סיפק, בדמעות, כותרת אחרת לגמרי. במהלך משבר הקורונה הוא הופיע באמפי שוני, ללא קהל, בשידור חי, והקדיש באהבה שיר לתושבי בני ברק, שספגו אז מתקפות מכוערות.
"אני יורד מההופעה", סיפר, "ואני רואה על הטלפון שלי, לא מגזים, 420 הודעות. מתחיל לפתוח, מגולל, מישהו העביר את המספר שלי לכל בני ברק. ובכיתי. ולא יצאתי משוני, מהאמפי הריק. התחלתי לבכות. האהבה, הקרע בעם, פתאום הכול התחבר לי. האהבה שקיבלתי שם, מאנשים שדיברתי בגנותם כבר בגיל 19. הם פרצו באהבה ובבכי: 'תודה רבה אביב שאתה חושב עלינו'. הייתי על המדרגות, המקום ריק, ואני קורא את ההודעות ובוכה. בארבע בבוקר הרימו אותי ואמרו לי: לך הביתה".
המראיינת דנה וייס תוהה למה בכה אז, ולמה הוא שוב בוכה כעת מולה, והוא עונה: "שנים למדנו איך לשנוא את האחר. הוא דתי, הוא חילוני. אפילו אני הייתי כבר חייל במשחק הזה גם. פתאום ראיתי אותם. פתאום הכל התחבר. אז איך השתניתי בקורונה? ככה השתניתי. למדתי לכבד. זה הדליק להבה של אהבה פשוט מדהימה. אני אפילו לא יכול לתאר במילים, רק בדמעות".
ביום חמישי הקרוב – חג השבועות. חז"ל כותבים שהתייצבנו אז למרגלות הר סיני, לקבל את התורה "כאיש אחד, בלב אחד". גופים שונים, שיודעים שהם נשמה אחת, רקמה אנושית אחת. זו לא היסטוריה רחוקה, זה המצב הטבעי שלנו, שאליו אנחנו אמורים לחזור.