"לך לך" היא לא רק אמירה היסטורית לאברהם אבינו, אלא לכל מי שקורא את הפרשה.
זה נשמע כמו משהו שכל קואוצ'ר מתחיל אומר, אבל מה לעשות, זה כנראה נכון, זה לפעמים שחוק וגם נשמע קצת פשטני, אבל כשהרב שלום נח ברזובסקי כותב על כך בספרו "נתיבות שלום", זה הופך בעיניי לקסום וממלא באנרגיה.
אז הנה הדרך שבה הוא קורא את המילים המפורסמות "לך לך": "כל תנאי החיים של האדם בגשמיות וברוחניות, הטובים והרעים, כולם ניתנו לו לפי תיקון עולמו, ועל זה נאמר 'לך לך' – היינו אל ייעודך, אל תיקון נשמתך, אל מה שאתה צריך לתקן בעולם הזה, שזה עיקר תפקידו של האדם. וכידוע, אם יהודי בעולם הזה לומד ומתפלל ועוסק במעשים טובים, אבל אינו מתקן את ייעודו שצריך לתקן בעולם, אזי כשעולה לעולם העליון שואלים אותו מה פעלת בעולם הזה, שהרי לא תיקנת את העיקר, וזה היה ייעודך בעולם. זוהי הוראה לכלל ישראל בניו של אברהם, 'לך לך' – היינו להגיע אל תיקון הנשמה השייך אליך ולתכלית המיועדת אליך. והתורה בוחרת בלשון הליכה, כדי להורות שזה התפקיד, ללכת ולהתקדם תמיד בדרכו אל ייעודו. ובזה שונה עניין הרוחניות מהעניינים הגשמים, שאם בעניינים הגשמיים גם אם אינו הולך – יכול לעמוד על מקומו, הרי בעניינים הרוחניים אינו כן, תמיד צריך האדם ללכת ולהתקדם, ואם עומד במקומו הרי זה נחשב לו ירידה".
