חנה ולר-שרנסקי היא הבת של נתן שרנסקי, אסיר ציון המפורסם. היא גם עובדת סוציאלית ששובתת כעת, וזה מה שהיא כתבה לי הלילה:
"בפרשת השבוע, אלוקים מראה למשה את הארץ שאליה הוא לא יוכל להיכנס. במקום להתלונן, משה מייד דואג למה שיקרה לעם אחריו. הוא מבקש למנות לו יורש ואומר: 'וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה'. הדימוי של הרועה נוגע בי במיוחד השבוע כשאני יושבת בבית, חושבת על המטופלים שלי, אבל מנועה מלעזור להם בשביתה. כעובדים סוציאליים אנחנו עוסקים יום יום בצרכים של אנשים ונשים שזקוקים לעזרה כמו אוויר לנשימה. אנחנו הולכים למקומות החשוכים שאף אחד לא רוצה להיות בהם מרצונו החופשי. אנחנו ה'רועים' של נוער במצוקה, של נשים מוכות, של משפחות מתחת לקו העוני. אבל אנחנו לא יכולים להמשיך לעזור להם עם משכורת שתגרום גם לנו להזדקק לשירותי הרווחה לעת זקנה.
"הוריי היקרים, נתן ואביטל, נלחמו על הזכות לחצות את מסך הברזל ולחיות בארץ ישראל. עכשיו תורנו להילחם על דמותה של המדינה שהורינו הורישו לנו, ולדאוג לכך שהיא תהיה מקום ראוי, של צדק וחסד".