חניי וינרוט ז"ל כתבה בספר "שבת שלום חני" על הבקשה המיוחדת של יעקב אבינו, בפרשה: אִם יִהְיֶה אֱלֹוקים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.
וכך הסבירה חני: "זו לא סתם הסתפקות במועט, בלחם ובבגד בלבד. יעקב מדגיש ואומר 'לחם לאכול ובגד ללבוש'. למה צריך את התוספת הזו? הרי ברור שלחם הוא לאכילה ובגד הוא ללבישה לא? ובכן, זה לא מובן מאליו. מה אם יהיו לאדם אלף בגדים בארון, אבל הוא יהיה באשפוז עם פיג'מה של בית חולים? מה אם יהיה לאדם את כל האוכל שבעולם, אבל הוא יסבול מבחילה אחרי טיפול, מה זה יעזור לו? זה מה שיעקב בעצם אומר: ברך אותי בלחם לאכול ובגד ללבוש. זוהי קריאה לשים לב. זה לא מובן מאליו שיש לך לחם ואתה גם יכול לאכול אותו, שיש לך בגד ואתה גם יכול ללבוש אותו. יש אנשים שיש להם הכול, אבל הם מרגישים שאין להם כלום. לראות את מה שיש לך ולהיות מסוגל ליהנות ממנו ולהעריך אותו – זוהי ברכה".
