לזכר קשת קסרוטי הי"ד

קשת קסרוטי הי"ד הפך לאחד הסמלים של מסיבת הנובה. וכך כותבת אימא שלו, נטליה:

"מה לקיבוצניקית שמוצניקית ולהכנסת ספר תורה? הבן שלי, קשת. קשת התקרב לדת במהלך השנתיים האחרונות של חייו. הוא הניח תפילין, למד בעל פה את התיקון הכללי, השתדל לשמור שבת.

בערב שמחת תורה, 6.10.23, קשת שלי רקד ברחובות פלורנטין, כשהוא אוחז בידו את ספר התורה של בית הכנסת 'בני דוד'. כל מי שראה את קשת בערב ההוא תיאר את האור שקרן ממנו. את האושר העצום.

באותו לילה קשת המשיך למסיבת הנובה, יחד עם שני לוק, אוריון הרננדס וחברים נוספים, מסיבה שממנה הם לא חזרו.

בשנה האחרונה עשיתי דברים שונים עבור קשת. המילה 'הנצחה' קשה לי. מעדיפה את המילה 'הנכחה'.

למרות שאני חילונית קיצונית, מצאתי את עצמי בשנה האחרונה מדליקה נרות שבת, צמה בכיפור בפעם הראשונה בחיי ומעל כל אלו, לקחתי חלק במיזם שנקרא 'מנציחים'.

'מנציחים' הוא מיזם שלוקח ספרי תורה פגומים או פסולים, ואז מתקן ומחדש אותם. נותן להם חיים חדשים. התחברתי למיזם בעיקר מהמקום האקולוגי, האידיאולוגי. לא משליכים – אלא משמישים. לוקחים ספר תורה שעבר חיים שלמים, שיש לו עבר עשיר, ששירת בנאמנות קהילה במשך עשרות שנים - ונותנים לו חיים חדשים במקום חדש. הפרויקט הזה פתוח למשפחות שכולות נוספות שמעוניינות בהנצחה כזו.

הכיסוי לספר התורה מורכב מריבועים של רקמה, שיחד עם קבוצת נשים מרגשת רקמנו בצוותא לזכרו של קשת.

העץ שעליו כרוך הקלף מגיע מעצים שנשרפו בבוקר ה-7.10 ביישובי העוטף.

כמה סמליות, כמה המשכיות. כמה חיים בתוך ולמרות המוות.

ביום חמישי הקרוב ספר התורה יוכנס לאותו בית כנסת בפלורנטין, שקשת רקד בו בערב שמחת תורה. מעולם לא הייתי באירוע הכנסת ספר תורה. מהתכונה הרבה אני מבינה שזה אירוע גדול. ואצל קשת, הכל יותר גדול.

המסע שעברתי מהרגע שבו בחרתי לקחת חלק במיזם הזה ועד לסיומו, קירב אותי עוד יותר לקשת ובמידה מסוימת לשורשים שלי, ליהדות.

בבקשה אלוקים יקר, אם אני כבר ככה, אתה יודע, מתקרבת, תפרגן לנו: שלח את עמי! שחרר את החטופים עכשיו, שמור על החיילים, החזר את כולם לבתים, השכן שלום בתוכנו.

מצורפת ההזמנה לאירוע. בואו בשמחה"