לכאורה, שניהם אנשי חינוך. המחבל הארור פאדי אבו-שחידם עבד כמורה לחינוך איסלאמי בבית הספר אל-רשידייה בירושלים. אליהו קיי, להבדיל, עבד כאיש הדרכה בכותל המערבי. איזה הבדל תהומי, בין תורת מוות לבין תורת חיים.
האחד אמר לאשתו ולילדיו לברוח לחו"ל מבעוד מועד, לפני שיצא לרצוח. השני הביא את משפחתו לארץ, אחיו והוריו פשוט עלו בעקבותיו. הוא חיכה לחתונתו עם ארוסתו, שתוכננה לחודשים הקרובים.
האחד היה מאנשי חמאס בהר הבית, שם התפלל וגם שמע והשמיע דרשות טרוריסטיות. השני עמד כל יום בכניסה לעזרת הגברים בכותל, שם הסביר פנים לכל מבקר ואורח וסיפר להם על העיר ויופיה. הוא התרגש במיוחד כשמשפחות מחו"ל שלחו לו פתקים, והוא הטמין אותם בכותל עבורן. לפני כמה ימים סיפר אליהו לחבר שלו, שאחרי שנותיו בישיבה ובצבא ובחקלאות, עכשיו בעבודה בכותל הוא מרגיש שהוא מגשים את החלום שלו באופן הכי מדויק. הוא בדיוק סיים תפילת שחרית של יום ראשון בכותל, ונרצח עטור בתפילין, כשהוא מחזיק את הספר "ליקוטי שיחות" של הרבי מלובביץ'.
בזמן בית המקדש, אנשים שהיו אבלים נכנסו למקדש דווקא משערי היציאה, כדי שכולם יראו אותם, ויוכלו לעצור, לנחם אותם ולומר: "השוכן בבית הזה – ינחמך". שנזכה לנחמה.
