סא"ל ארז שחייני ורס"ן חן פוגל הובאו אמש למנוחות, אחרי תאונת המסוק הלילית ביום שני. הנה רק שני סיפורים קטנים עליהם:
אביו של חן, ירון, סיפר: "נסענו לשנתיים לקנדה. הוא כל כך התגעגע לארץ שאחרי שנה חזר לישראל. למרות שאשתי קיבלה הצעה להישאר בקנדה, הוא אמר לנו שהוא אוהב את הארץ ושהוא רוצה לחזור, אבל אמר שאם נחליט להישאר – הוא יישאר איתנו כי הוא אוהב אותנו. זה בעצם מה שהחזיר אותנו לכאן".
אחרי שהתברר שארז נהרג, חבריו התבקשו להעביר תמונה לתקשורת והתקשו למצוא תמונה שבה הוא לא מחייך, צוחק או ממש משתטה. יש תמונות גם מבית העץ שבנה במיוחד לילדים בחצר, בתקופת הקורונה. חניך לשעבר של ארז בתנועת "הנוער העובד והלומד" כתב: "ארז היה הקומונר שלי, והייתי אומר שיש לי בעצם זיכרון אחד ממנו: הייתה אסיפה שאליה הגיע רכז המחוז, ויש לי תמונה בראש של ארז מדבר ומחייך. העיניים הכחולות שלו הביטו למעלה, והוא זרח. זיכרון מלא באור. זו לא תוספת או אינטרפרטציה שלאחר המוות. גם מלפני האירוע, הוא זרח אצלי בראש בזיכרון הזה. זו התמונה הכי בהירה שלי ממנו וכנראה גם היחידה. יהי זכרו בהיר, מאיר וברוך".
הדברים מוקדשים לעילוי נשמתם של חן בן ירון וארז בן דוד, ולרפואתו של רון בן מרינה, הניצול מההתרסקות.