את הרעיון הזה קראתי בשבת, ואהבתי. לצערי הוא מוקדש הבוקר לעילוי נשמת אורי יצחק אילוז, ליה בן נון ואוהד דהן, שנפלו בשבת בגבול מצרים, מול מחבל מצרי:
שגרה היא עניין אפור ושוחק. אנחנו מחפשים חידושים וגיוונים, ומעדיפים אירועים גדולים וחד פעמיים. אבל בפרשה שקראנו בשבת מסופר מה התפקיד שקיבל אהרון הכהן – להדליק את הנרות במקדש, יום יום. לא להחליף את המנורה, לא לשנות את צורת ההדלקה, אלא להדליק בכל יום את הנרות באותו האופן. התורה משבחת אותו על כך שהצליח לעשות זאת בהתלהבות בכל פעם.
פרשנינו מסבירים: החוכמה היא לא לעשות בכל פעם משהו אחר וחדש, אלא למצוא חידוש במשימות חיינו שחוזרות על עצמן. העבודה לא משתנה, אבל אנחנו משתנים. אם נתמיד ונשקיע – נהפוך למחוברים יותר, עם קשר פנימי ועמוק לעשייה שלנו. הפרשה מלמדת אותנו למצוא משמעות דווקא כשאנחנו נשארים באותו מקום, בנאמנות. זה נכון בלימודים, בעבודה, בזוגיות ובתחומים נוספים. שנזכה להתחדש בתוך החיים עצמם.
לזכרם.
