הרב שי אוחיון, אב לארבעה, נרצח אתמול בצהריים בפתח תקווה. שמעתי ריאיון עם חברו הקרוב, יוסף דוד מוגרבי, שלמד איתו בחברותא במשך 11 שנים. מוגרבי סיפר על השיחה האחרונה בין השניים, לפני ששי עלה לאוטובוס: "שי אמר שהוא מתפלל שאנשים יבינו שאומן זה לא מסיבות וריקודים".
נדמה לי שזו בקשה עמוקה מאוד. יחסי הציבור של אומן הם גרועים. נכון שיש שוליים, אבל מדובר על עשרות אלפי אנשים שמגיעים לתפילה משותפת, שחשובה להם מאוד. אפשר בהחלט להבין מדוע צריך לבטל השנה טיסות לאומן. השאלה היא רק היחס, הגישה, האווירה.
בעלי אולמות האירועים מקבלים המון סיקור תקשורתי אוהד על הביטולים שהם חווים כעת. גם כשמבטלים הופעות תיאטרון – היחס הוא מחבק, משתתף בצער. מופעי סטנדאפ – גם כן. חופשות בחו"ל ביולי אוגוסט – כנ"ל. מסיבות, מועדונים, בארים, מסעדות, טיולי שחרור במזרח הרחוק – יש אצלנו הבנה רבה לאכזבה הגדולה שאנשים מרגישים כשמבטלים להם חלומות. אז יש אנשים שאומן היא החלום שלהם. גם הם לא ראויים לזלזול ולבוז ולבדיחות, אלא לאמפתיה.
לא הכרתי את הרב שי אוחיון, אבל המשפט האחרון שאמר לפני שנרצח השאיר לי הרבה חומר למחשבה.
