לומדים
תפילת ערבית אמש בישיבת שדרות

עוד ועוד תמונות ממוסדות חינוך מתפרסמות בימים אלה ומספרות את הסיפור: לומדים! בקפסולות, עם ריחוק חברתי, עם מסיכות – אבל לומדים. מדובר על מאות אלפים: ישיבות, מכינות קדם צבאיות, מדרשות, תלמודי תורה ובקרוב גם בתי הספר והגנים. כולם שבים אל ספסל הלימודים מתוך געגוע.

משיחותיי עם מי שכבר חזר ללמוד, עולות כמה תובנות: קודם כל, צריך להעריך כל שעה של לימוד. לייקר כל רגע שבו אפשר לשבת כך ביחד, בלי סגר ובלי בידוד. אחרי כל הטלטלות שעברנו מפתיחת שנת הלימודים הקודמת ועד זו, אנחנו כבר יודעים כמה השגרה הזו אינה דבר מובן מאליו.

שנית, בתוך עולם שהתהפך, השתגע והשתנה ללא היכר – התורה היא אי של יציבות. החזרה ללימוד נותנת פרופורציות: כבר עברנו קשיים גדולים יותר. אבותינו למדו בחשאי בימי פוגרומים, ואבות אבותינו למדו כשחיילים רומאים רודפים אותם. כל הצרות כולן הן זמניות, והלימוד הוא נצחי.

ושלישית – זו לא רק היציבות, אלא גם הכוחות שמקבלים. הצלילה לעומק הספרים נותנת תחושה של חזרה אל הבסיס, אל המים הצלולים, אל משהו נשגב שהוא גדול ועתיק מאיתנו.

ברכות לתלמידים הרבים, בארץ ובעולם, שבתוך הכאוס הזה דבקים בפסוק מספר דברים: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב". בהצלחה.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.