הם לא מפורסמים בציבור הרחב, וחבל. היום, כ"ח סיון, הוא יום פטירתם של שני רבנים עם סיפור חיים שכדאי להכיר:
הרב אברהם חיים אדאדי היה מגדולי רבני לוב לפני כ-200 שנה. הוא גדל כנער יתום משני הוריו, ומגיל צעיר נמשך לשני דברים – תורה וארץ ישראל. הוא למד ולימד, זכה לעלות לארץ שלוש פעמים אבל שוב ושוב נאלץ לצאת ממנה ולנדוד בין קהילות יהודיות בעולם. לבסוף חזר לארץ שכה אהב, ונקבר בצפת. בצוואתו כתב שהוא מצווה לא לכנות אותו בתארי כבוד מוגזמים, ובמקום זה – לדבר בהספדים בשבחה של ארץ ישראל ועל חשיבות רעיון התשובה.
הרב ישראל זאב גוסטמן נולד בליטא ונחשב עילוי מגיל צעיר. בשואה נלקח מידיו בנו הקטן מאיר ונרצח על ידי הנאצים. הרב, אשתו ובתו הצליחו לברוח וניצלו. הוא חי כפרטיזן, הסתתר בין עצים ושיחים, ואכל פטריות ושאר צמחים ביערות. לימים, כשהקים ישיבה בשכונת רחביה בירושלים ועמד בראשה, התלמידים התפלאו לראות אותו משקה לפעמים בעצמו את הפרחים מסביב לישיבה. הוא הסביר שהוא עושה זאת כהכרת טובה לצומח, שהציל אותו. עד היום יש גינה יפה מסביב לישיבה.
מעט תלמידים, צאצאים ומוקירי זכרם יציינו היום את יום פטירתם, אבל נדמה לי ששני הסיפורים האלה, שמתחילים בלוב ובליטא ומסתיימים בצפת ובירושלים, הם חלק מהסיפור שכולנו שותפים לו.
לזכרם.
