במטוס, בדרך חזרה לניו יורק, עברתי על הפרשה, ומצאתי רעיון מרגיע לקראת שבת. המצווה הראשונה בפרשה, מצוות הביכורים, קוראת לנו להרים את המבט, להסתכל על התמונה הרחבה. החקלאי יוצא לשדה, רואה את הפרי הראשון שהבשיל, עולה איתו לירושלים בתהלוכת ביכורים שמחה, ואז נושא שם נאום ארוך שמתאר את כל תולדותינו, מהירידה למצרים דרך השעבוד ועד להגעה לישראל. על תאנה קטנה או רימון קטן שגדלו בארץ ישראל, הוא נותן שיעור היסטוריה של אלפי שנים. התורה מכוונת אותנו להתבונן בסיפור הגדול: כך לומדים לראות את כל ה"יש" ולא להתמקד ב"אין", וגם מרגישים משמעות, כי אנחנו חוליה קטנה בשרשרת ארוכה. גם אם קשה ומורכב, מבט כזה מזכיר את כל מה שעבר עלינו בכל הדורות, ונותן עידוד וכוח להמשיך במשימה.
אולי במקום תאנה קטנה, אפשר לשאת את הנאום הזה השבוע על פתק קטן בקלפי. בפרשת כי תבוא קוראים פסוקים שאנחנו מכירים מההגדה של פסח, שנותנים הקשר רחב לכל מה שקורה לנו: "וירעו אותנו המצרים, ויענונו, ויתנו עלינו עבודה קשה... ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה... ויביאנו את המקום הזה וייתן לנו את הארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש".
אז נכון, תוצאות הבחירות בתשע"ט מקשות על הקמת קואליציה. ובכל זאת, פרופורציה.
שבת שלום.
- מאת: סיון רהב-מאיר
- פורסם:
- קטגוריה: החלק היומי
- כי תבוא
- פסח, שבועות
אהבת? רוצה לשתף?
- עוד פוסטים מתוך החלק היומי
- עוד פוסטים מפרשת כי תבוא
- עוד פוסטים בנושא פסח, שבועות
סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
