להרים את העיניים מגובה הנעליים

צילום: יואל וקסברגר
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

דבר מזעזע קרה במהלך קריעת ים סוף. בחג שיחל הערב, שביעי של פסח, אנחנו חוגגים את העובדה שהים נבקע ושבני ישראל עברו ביבשה. אבל חז"ל מתארים לנו שבמהלך ההליכה, ממש בעיצומו של האירוע המרגש וההיסטורי, התנהלה שיחה בין שני יהודים. שניהם התלוננו על כל הבלגן, המים והחול שיש סביבם, ואמרו אחד לשני: מה בעצם ההבדל בין הים לבין מצרים? כאן ושם היה אותו דבר:

"כיוון שירדו לים, היה מלא טיט. והיה אומר ראובן לשמעון: במצרים טיט, בים טיט. במצרים בחומר ובלבנים, ובים חומר מים רבים".

זה מנגנון מסוכן. אדם יכול ללכת באמצע ים סוף ולהיות נוכח ביציאת מצרים, אבל לא לשים לב לניסים הרבים שמתרחשים. לא להיות מודע לכך שהוא יוצא מעבדות לחירות, כי הוא עסוק בהשוואות ובקיטורים.
פרשנינו קוראים לנו לשים לב לתופעה הזו, ולא להיות כמו אותם מתלוננים בשיא הנס של קריעת ים סוף. לא לחפש רק את הרע והמר, ולא להתבלבל חלילה בין רגעי שמחה וגאולה בחיינו לבין רגעי עבדות. להכיר תודה, להכיר בטובה, ולהיות ערים לשפע הברכה שבחיינו. שלא נפספס את יציאת מצרים שלנו.
חג שמח!

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.