תמיד חשבתי שאברהם אבינו קוטע את השיחה עם אלוקים בעיצומה, כדי ללכת לקבל את פניהם של האורחים. פרשת השבוע הרי מתחילה בסיפור המפורסם הזה: אברהם יושב בפתח האוהל ביום חם, כמה ימים אחרי ברית המילה שלו, אלוקים מגיע ל"ביקור חולים", אבל אז עוברים שם שלושה אנשים זרים ואברהם נוטש את השיחה באמצע כדי להציע להם לאכול ולשתות. בשביל הכנסת אורחים – עוזבים את השכינה.
אבל פרשנינו מציעים הסבר עמוק יותר: אברהם לא עוזב את אלוקים, הוא מיישם את מה שלמד ממנו. בביקור החולים הזה, אלוקים מגלה לו את מידותיו, ובפרט את מידת החסד שלו. הביקור הזה הוא שיעור: ריבונו של עולם, הכל יכול, אכפתי כלפי הדברים הקטנים ביותר. הוא דואג, רחום, גומל חסדים. לכן כשאברהם רואה אנשים שזקוקים לעזרה ורץ אליהם הוא לא עוזב את אלוקים, הוא מפנים את השיעור שלמד ומיישם אותו באופן מיידי: גם הוא רץ לגמול איתם חסד. הוא לא נפרד אלא מתחבר לאידיאל האלוקי, למידותיו של הבורא. זה האופן שבו הוא פועל ומצפה מאיתנו לפעול, כשאנחנו עוזבים דברים גדולים עבור הצרכים הקטנים של הזולת.
- מאת: סיון רהב-מאיר
- פורסם:
- קטגוריה: החלק היומי
- וירא
אהבת? רוצה לשתף?
- עוד פוסטים מתוך החלק היומי
- עוד פוסטים מפרשת וירא
סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
