אלה ימים קריטיים. ישראל עלולה להתדרדר לגל שני חמור של קורונה, ולגל שני חמור של פלגנות. שילה פריד שלח אליי את הרעיון הבא:
"בתפילות הימים הנוראים אומרים לקראת סוף התפילה: 'אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זְכר רַחֲמֶיךָ וּכְבשׁ כַּעַסְךָ וְכַלֵּה דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית וְעָון וּמַגֵּפָה וּפֶגַע רַע וְכָל מַחֲלָה וְכָל תַּקָּלָה וְכָל קְטָטָה וְכָל מִינֵי פֻרְעָנֻיּות וְכָל גְּזֵרָה רָעָה וְשִׂנְאַת חִנָּם מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ'. הרבה שנים לא הבנתי למה אחרי מגיפה ומחלה וכל מיני פורענויות, גם שנאת חינם מוזכרת. הרי אלה לא דברים שבאים ביחד. איך קשורה שם שנאת חינם? הקורונה מלמדת אותנו, לצערנו, שזה עלול לבוא ביחד.
מעבר למאבק בנגיף עצמו – כל הזמן מחפשים אשמים. בהתחלה אלה היו החרדים, אחר כך חיפשו את התל אביבים, וכמובן את המשטרה שנותנת דו"חות, או הפוליטיקאים. כשהאויב בלתי נראה – מחפשים אויב נראה, שאפשר לכעוס עליו. יש כמובן מקום לביקורת ולתיקון אבל האחריות היא משותפת, ומנצחים רק דרך אופטימיות וסולידריות. בתקווה שנינצל גם מהמחלה וגם משנאת החינם".
