המונדיאל הזכיר לי את הסיפור היפה הבא:
ילד יהודי הגיע פעם לחדרו של הרבי מלובביץ', לפני בר המצווה שלו, כדי לקבל ברכה. הילד סיפר שהוא בא לניו יורק לא רק כדי לפגוש את הרבי, אלא גם כדי ללכת למשחק של קבוצת הספורט שהוא אוהד. הוא הולך לצפות מחר לראשונה במשחק שלהם באצטדיון, והוא מבקש שהרבי יברך גם את הקבוצה. הרבי חייך, ואמר לילד:
"בספורט אתה יכול להיות אוהד, מעריץ, צופה, אבל בחיים האמיתיים – אל תהיה צופה, תהיה שחקן. אוהד יכול לעזוב את המשחק באמצע, הוא יכול להחליט שהוא אוהד קבוצה אחרת, והוא יכול לישון עד מאוחר בבוקר של משחק חשוב.
שחקן, לעומת זאת, לוקח אחריות. הוא מתאמן, משקיע, נשאר עד לרגע האחרון.
אתה הופך עכשיו ליהודי בוגר, לנער אחראי. ביום בר המצווה אתה הופך לשחקן בקבוצה ושמה עם ישראל. אתה משפיע על התוצאה. בדברים החשובים בחיים אתה לא צריך להיות צופה פסיבי שמתבונן מהצד, אלא שחקן אקטיבי. מזל טוב".
לא כולנו יכולים להיות מסי, אבל כולנו יכולים להיות שחקנים.
