מאז שפרסמתי פה את הרעיון של הרב זלמן וישצקיהרעיון של הרב זלמן וישצקי על כך שאדם יכול להיות הנס של מישהו אחר, אני מוצפת בסיפורי ניסים. אבל סיפורי ניסים אנושיים, כאלה שאנחנו יכולים לחולל בעצמנו אחד לשני. הנה רק שתי דוגמאות:
• "בשכונה שלנו יש חבורת נערים שמסתובבת ועושה בלגנים בלילות. בערב החג האחרון הייתי זקוק לעובדים נוספים במכולת שלי, אז הצעתי לאחד מהם שיסחוב ארגזים, ואני אשלם לו על כמה שעות עבודה. מייד התחרטתי על זה, הוא נראה חצי עבריין, אבל להפתעתי הוא הצטיין ולקח את המשימה ברצינות. נתתי לו עוד ועוד משימות, והיום בשעות הערב הוא מנהל משמרת, ממש יד ימיני. לא מזמן הוא אמר לי שהוא מרגיש שקרה לו נס. הלכתי הביתה בתחושה שאני הייתי הנס שלו".
• מזל מלכה מנהלת את המוקד העירוני בקריית שמונה. אתמול כתבה לי כך: "ילד בן 13 בעיר היה בדרך לפנימייה עם מזוודה ובה דברים יקרי ערך. הוא הניח את המזוודה בתחנה ועלה מהר הביתה להביא משהו, ובדקה הזו המזוודה נעלמה. אימא שלו צלצלה למוקד, בדקנו עבורה את מצלמות האבטחה ופרסמנו על כך ברשתות החברתיות. המזוודה לא אותרה, אבל אנשי קריית שמונה התארגנו ותרמו לילד מזוודה, מחשב אישי, ציוד ומתנות נוספות ויקרות. החיוך שלו בתגובה היה שווה את הכול. בבוקר קראתי את החלק היומי על כך שאנחנו יכולים להיות נס של אחרים, ובסוף היום הזה, אימא של הילד אמרה לי בדיוק את אותן המילים: את הנס שלנו".
שנזכה לשים לב, ולהיות ניסים.
