כך כתב לי הבוקר משדרות הרב חגי לונדין, שמלמד בישיבת ההסדר בעיר:
"בכל פעם שיורים עלינו, אנשים שואלים במה אפשר לעזור. התשובה שלי היא: תהיו איתנו בלב. תרגישו שאם יש ירי על שדרות זהו ירי על מדינת ישראל כולה, וכל עוד אין שקט בדרום – לכולנו אין שקט. תרגישו שאנחנו רקמה אנושית אחת. פשוט שנדע שאנחנו לא לבד, כי כשיודעים את זה – היומיום פה הופך להיות יותר קל.
"אתמול בישיבה למדנו במקלט. אמרתי לתלמידים שלי שבפרשת השבוע, 'בהעלותך', מופיע הפסוק שאיתו פותחים את ארון הקודש עד היום, בכל פעם שקוראים בתורה: 'וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹון, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה ה' וְיָפֻוצוּ אֹויְבֶיךָ וְיָנֻוסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ'. למה לדבר על מלחמה כשמוציאים את התורה החוצה? היינו מצפים לפסוקים של שלום. אז זהו, שזה בדיוק העניין. בתחילת התנועה של עם ישראל במדבר, בתחילת ההופעה של התורה בעולם, יש מלחמה בלתי נמנעת. התמודדויות חיצוניות ופנימיות. ככה זה כשרוצים ללמוד, להתקדם בחיים, ליישם ערכים, להתיישב בארץ – צריך לפתח אנשים עם כושר התמודדות מול התנפלות של אויבים ושונאים. אבל בסוף, אחרי שאנחנו קוראים בספר התורה ומתחברים אליו, אחרי שמתמודדים עם הקשיים, אחרי שמחליטים שאנחנו גרים בשדרות ועוטף עזה באהבה ובמסירות – רק אז כידוע שרים בבית הכנסת בנחת את הפסוק: דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם".
(בתמונה: הרב לונדין במקלט בשדרות, הלילה)
