לא צריך להתבייש להיות איטיים. בפרשת השבוע, פרשת "כי תישא", משה רבנו מתעכב למעלה, על הר סיני. לעם אין סבלנות לחכות, ובני ישראל בונים את עגל הזהב. הרב יעקב גלינסקי הסיק מכך מסקנה לימינו:
פעמים רבות בחיינו, הוא אמר, "משה רבנו מאחר". מי שמזוהה עם ערכי נצח עתיקים ועמוקים לא תמיד מתנהל בקצב האוטוסטרדה היומיומי, לא תמיד עומד בציפייה לקבל הכול כאן ועכשיו, לא מגיב תוך רגע וזמין תמיד. הוא גם לא מציע פתרונות קסם. אין לו שלום עכשיו או צדק עכשיו או ביטחון עכשיו או עגל עכשיו. והוא לא רק מבטיח הבטחות, אלא בעיקר דורש מהעם לעבור תהליך ממושך וארוך יותר.
ומה שהיה הוא שיהיה: מאז ועד היום העם היהודי סופג ביקורת על כך שהוא לא מספיק מעודכן, לא עומד לכאורה במבחן הזמן, ולכן כדאי לו לאמץ דברים יותר מהירים, נגישים, זוהרים. זה לא סיפור היסטורי אלא סכנה אקטואלית. תורת משה לא תמיד נוצצת כמו עגל הזהב.
