בפרשה כתוב היום "ואלה תולדות אהרון ומשה", אבל בהמשך – התורה מפרטת רק מיהם הבנים של אהרון, בלי להזכיר מיהם בניו של משה. אז למה כתוב שאלה התולדות של אהרון וגם של משה? התשובה של רש"י קצרה ונוקבת:
"כל המלמד את בן חברו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו".
כלומר, מי שמלמד תורה ילד של אחרים – ממש כאילו ילד אותו. עד כדי כך. מה המשמעות של האמירה מרחיקת הלכת הזו? פרשנים רבים מסבירים שמי שמחנך את האחר בעצם נותן בו חיים חדשים. לתורה יש כוח לחולל שינוי אדיר, ועל ידי לימוד התורה, הזולת כאילו נולד מחדש. כמובן שאין תחליף לאבא ואימא, ולכן כתוב "כאילו ילדו", אבל נראה לי שאפשר ללמוד מכך כמה דברים: קודם כל, הרעיון הזה אומר לנו המון על כוחם של הרב/מורה/גננת (ללמד ולהוליד מחדש). שנית, אפשר ללמוד מכאן גם על כוחו של התלמיד (ללמוד ולהיוולד מחדש). וכמובן – כל זה מעיד גם על כוחה של התורה.
