אלפי תלמידים, בוגרים ובני משפחה הגיעו הלילה לבנייני האומה, להצדיע לרב ברוך צ'ייט, ראש ישיבת "מערבא", על עשרות שנות ניהול וחינוך.
שני דברים שאמר הרב צ'ייט בנאום המרכזי, תפסו אותי: "אדם אחד לא יכול לעשות הכול לבד. הסתכלתי הערב על הבמה, על המנצח של התזמורת, יובל סטופל. הוא המנצח, אבל הוא צריך תזמורת. בלעדיהם הוא סתם איש מוזר שמנופף במקל. כך גם אני, בלי התלמידים וההורים והצוות החינוכי הייתי איש מוזר שמנופף במקל".
ולפני שהחל להודות לכל השותפים, הסביר מה העיקרון העמוק שמאחורי אמירת תודה בחיים: "קראנו בפרשת בראשית שהחטא של האדם הראשון אינו רק האכילה מהעץ, אלא גם חוסר אמירת תודה. כשאלוקים שואל את האדם מדוע אכל, הוא עונה: 'הָאִישָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי – הִיא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל'. רש"י כותב: כאן כפר בטובה. כלומר, הוא מאשים גם את האישה וגם את אלוקים, במקום להגיד להם תודה. בעיה כזאת במידות – זה חיסרון גדול. כשיודעים להוקיר תודה, להכיר טובה, מתקנים את החטא הזה".
