איך ניגשים לשנה החדשה? הפסוק הראשון בפרשת השבוע יכול לעזור: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹוקיכם – רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".
קודם כל, ניגשים ביחד. "אתם ניצבים היום כולכם". גם המנהיגים והזקנים, גם הנשים והילדים, גם חוטבי העצים ושואבי המים. גם האליטה וגם העמך, כל המגזרים והציבורים, שותפים בסופו של דבר לאותו סיפור. הכותרות מספרות כעת סיפור אחר, אבל לא נוכל לברוח מהאחדות שטבועה בנו.
אבל זה לא מספיק – יש פרשנים שמסבירים שהפסוק הזה לא מדבר רק על חלקי העם, אלא על חלקי האדם. כל החלקים האלה מתקיימים בתוך הנפש שלנו. אנחנו מביאים איתנו לראש השנה את הרגעים בשנה החולפת שבהם היינו "ראשיכם ושבטיכם", הרגעים המוצלחים שבהם היינו בשיא, וגם את התקופות שבהן היינו "חוטב עציך ושואב מימיך", רגעים פחות חזקים, של כישלונות ומצוקה (ובשנה החולפת בהחלט ידענו רגעים כאלה).
בחודש אלול אנחנו אוספים את כל המצבים האלה, מתבוננים לאחור, מסיקים מסקנות, ומתוך כך אנחנו "ניצבים לפני ה' אלוקיכם", בתפילה לשנה טובה ומתוקה.
