היום ראש חודש כסלו, חודש שמזוהה עם ניסים, עם נחישות יהודית, עם גבורה ושמירה על הזהות. זכיתי לסקר השבוע סיפור כזה:
ברנרד קרוץ לא ידע עד אתמול מי הוא. הוא הוחבא בשואה כילד קטן בבית יתומים, ואחרי המלחמה לא היה לו מושג איפה נולד, מה השם האמיתי שלו ומי ההורים שלו. הוא פשוט לא מצא אף אחד. כך הוא חי עד גיל 80, בארצות הברית. הוא הקים משפחה וחי חיים שלמים, בלי לדעת מה זהותו.
בתו ליסה הציעה לערוך בדיקת DNA ולסרוק את המאגרים של "יד ושם", עד שנמצאה ההתאמה המיוחלת. הוא מצא בת דודה מדרגה ראשונה, שגרה בישראל. הוא הגיע כעת לארץ, כדי לשמוע לראשונה את הדברים הבסיסיים ביותר על עצמו: קוראים לו ברל, והוא הבן של אברהם-יהודה ורייזל שצ'צקי.
"אחרי 80 שנה, אני סוף סוף יודע מי אני ומי משפחתי", הוא אמר אתמול במפגש עם בת הדודה, שנערך בעיר מודיעין. "מבחינתי המלחמה הסתיימה עכשיו, כי כל השנים נלחמתי בתחושת הריק".
יש מי שמנסים לפרק רעיונות כמו מסורת, משפחה וקשר בין-דורי. יש מי שהיו אומרים לו להתייאש מזמן. אבל מי שחיברה אותו בסופו של דבר אחרי כל השנים לדורות העבר, היא דווקא בת דור העתיד. הבת שלו היא שהתאמצה כל כך למצוא עבורו את שרשרת הדורות שמעליו. אף פעם לא מאוחר לדעת מי אתה, ואיפה אתה ממוקם בתוך הסיפור היהודי הגדול.
חודש טוב.
