איפה שמים גבול? אברהם אבינו הוא המורה שלנו לחסד. כבר אלפי שנים ילדים ומבוגרים לומדים בפרשת השבוע על הכנסת האורחים המיוחדת שלו, על האוהל שהיה פתוח לכל אורח, על הריצה שלו אחרי שלושה אנשים זרים רק כדי לתת להם לאכול ולשתות.
כל זה נכון, אבל פרט קטן וחשוב מסתתר כאן: אברהם מבקש שאורחיו ירחצו את רגליהם בכניסה. רש"י מסביר זאת כך: אברהם חשב שהם עובדי עבודה זרה שמשתחווים לאבק רגליהם, והקפיד שלא להכניס בשום פנים ואופן עבודת אלילים לתוך ביתו.
יש פה מסר עצום על איזון: מצד אחד קירוב, מצד שני ריחוק. מצד אחד נתינה ואכפתיות והכלה ואהבה ופתיחות לעולם. מצד שני – אברהם אבינו לא מתבלבל, מציב גבולות ברורים ונחרצים, יודע מתי להתרחק וממה להיזהר, כך שאפילו אבק של עבודה זרה לא ייכנס לאוהל המיוחד שלו ושל שרה אמנו.
אברהם אבינו מלמד אותנו כאן לא רק חסד, אלא שגם לעשייה חיובית, לעזרה לזולת ולתיקון העולם – יש גבולות. כל אחד מוזמן לחשוב איפה הגבולות שלו.
