לדבר לשני אנשים

‏מה המשמעות של מעשינו הקטנים? ליאור פרישמן, ראש המועצה הדתית בעיר רחובות, סיפר לי אמש את הסיפור הבא:

"יום אחד בחודש אלול הייתי ליד רב העיר הנערץ של רחובות, הרב שמחה קוק זצ"ל. שמעתי אותו אומר שמחר הוא אמור להעביר שיחת התעוררות עוד לפני הסליחות, באחד מבתי הכנסת הספרדיים בעיר. רציתי מאוד להסיע אותו לשם, והוא הסכים.

בארבע ורבע לפנות בבוקר חיכיתי לו מתחת לביתו. הוא ביקש שאסיע אותו קודם כל למקווה ברחוב השופטים. הוא טבל במקווה ואז נסענו לבית הכנסת הספרדי. הגענו לשם ברבע לחמש, אנחנו נכנסים ורואים שם... רק את הגבאי. זהו, אני הרב והגבאי. פניו של הגבאי הלבינו כמו סיד. הוא לא ידע איפה לשים את עצמו. איזו בושה, הוא הזמין את רב העיר, הטריח אותו לפנות בוקר, וכנראה לא פרסם מספיק ולא ידע להיערך, ואף אחד לא בא. מה עושים?

אני מניח שכל אחד מאיתנו היה שמח לדבר לפני אולם מלא, אבל הרב קוק אמר לנו בחיוך: 'רבותיי, בואו נהיה ביחד, אני ממש אשמח ללמוד עם שניכם בחברותא תורה'. אני לא אשכח את הרגעים האלה. הוא המשיך ואמר לנו: 'תקשיבו טוב, אל תרגישו אכזבה. שווה לי וכדאי לי לטרוח לקום מוקדם ולבוא לפה לבית הכנסת אפילו בשביל שהלב של יהודי אחד ייפתח. והנה, נמצאים פה איתי שני יהודים'.

עברו 15 שנים. אני נזכר בסיפור הזה בכל שנה מחדש בחודש אלול. אנחנו נוהגים לדבר באלול על מעשים דרמטיים, על שינויים גרנדיוזיים, מבטחים לעצמנו הרים וגבעות. אבל כל מעשה קטן שלנו הוא חשוב, ואפילו שיעור לשני אנשים לפנות בוקר הוא יקר".