נדמה לי שהיצירה הזו יכולה להועיל לרבים בימים אלה. קיבלתי אותה משרון נגארי, אמא של נריה נגארי הי"ד שנפל בשמחת תורה. היא כתבה: "כמה מדויק".
מי שתרגמה לעברית ועיצבה היא רעות קליין, עובדת סוציאלית מחיפה, מומחית בתחום האבל והאובדן. מאז שמחת תורה היא פגשה הרבה סוגים של צער ושכול, וניסתה להמחיש את המסר שלה בציור הזה: "אני מאמינה שהמטרה היא לא לצמצם את האבל, אלא לעשות לו מקום", היא כתבה לי. "לכבד את האובדן, לחוות אותו, לגדול איתו ולא להיאבק בו. אומרים 'הזמן עושה את שלו' וזה נכון, אבל זה לא בגלל שהאובדן קטן, אלא כי אנחנו גדלים סביבו".
תודה, רעות.
