המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לאחר – היא לגרום לו לתת לאחר. בני ישראל במדבר עוברים מנס לנס, ובעצם מקבלים הכול מן המוכן: קריעת ים סוף, מתן תורה, אוכל שיורד מהשמיים ועוד ועוד. הפסיביות הזו מסתיימת בפרשת השבוע. עד עכשיו הם ביקשו מים וקיבלו, ביקשו אוכל וקיבלו – אבל לא הפסיקו להתלונן. כעת הם נדרשים לראשונה לפעול בעצמם, להתגייס ולתרום ולבנות יחד את המשכן. פתאום כל פס הקול משתנה. הקיטורים והמרירות מפנים את מקומם להתלהבות, שמחה ועשייה. עכשיו יש להם סוף סוף משימה משותפת, יש תכלית, והם יוצאים מהצרות הפרטיות שלהם.
הרב פרופ' יונתן זקס כותב שזה יסוד גדול בזוגיות ובחינוך ילדים ובשלל תחומים: הפעילות והאקטיביות והתרומה – לא רק בונות דברים במציאות, אלא בונות אותנו. ילד מפונק יכול לשנות את עורו לגמרי אם יקבל מטלות וירגיש שייכות וחשיבות.
"אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה", נאמר בשיר החלוצי הישן. השבוע בפרשה מתגלה העיקרון הנפלא הזה: העם מקבל הוראה לבנות משכן, ומתוך כך – גם להיבנות בעצמו.
- מאת: סיון רהב-מאיר
- פורסם:
- קטגוריה: החלק היומי
- בהר, בחוקותי
אהבת? רוצה לשתף?
- עוד פוסטים מתוך החלק היומי
- עוד פוסטים מפרשת בהר, בחוקותי
- הרב יונתן זקס
סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
