בעיניי, זה אחד הסיפורים היפים על מוטיבציה ועל עשייה. שמעתי אותו פעם על פרשת השבוע, פרשת תצווה, שמלאה במצוות ובהוראות מעשיות שעלולות להיראות טכניות וקשות לביצוע:
זה היה יום חם. במחצבה עמדו שלושה פועלים, מחו את הזיעה ממצחם והמשיכו לעבוד. המשימה שלהם הייתה לחצוב אבנים ולסתת אותן. כל אחד החזיק פטיש כבד, והיכה באבנים גדולות.
"מה אתה עושה?", שאלו את אחד הפועלים, והוא ענה: "אני? אני מסתת אבנים". כלומר, הוא תיאר באופן הפשוט ביותר את העבודה שעשה.
"ומה אתה עושה?", נשאל פועל אחר, והוא ענה: "אני מתפרנס". הוא כבר מצא מטרה לעבודה שלו. הוא לא סתם מסתת אבנים, הוא מקבל מכך כסף כדי לקנות בסוף היום אוכל, בגדים ודברים נוספים שהוא צריך כדי להתקיים.
"ומה אתה עושה?", הופנתה השאלה אל פועל שלישי. "אני?", הוא ענה בעיניים בורקות, "אני בונה ארמון!".
כולם ענו נכון, אבל הפועל השלישי הבין את התמונה הגדולה יותר, את המטרה הנעלה שבשבילה הוא מתאמץ. הוא קלט את החשיבות של כל עשייה, של כל מצווה, של כל פרט, של המלאכה היומיומית. הוא ראה איך בסופו של דבר המעשים הקטנים שאנחנו עושים בחיים – בונים ארמון גדול.
