שתי כותרות קפצו לי מול העיניים במקביל בסלולרי: "צפו": המשלחת הישראלית בטורקיה הצליחה לחלץ ילד בן 10 שהיה לכוד יותר מארבעה ימים מתחת לקרקע. ואז עוד "צפו": האחים יעקב ישראל בן ה-6 ואשר מנחם בן ה-8 הובאו למנוחות אחרי שנרצחו בפיגוע בערב שבת.
שתי כותרות, שני עולמות, ותהום ביניהם: בעוד נציגים ישראלים נוסעים, לפעמים עד קצה העולם, כדי לחלץ ילדים מתחת לעפר ולהציל אותם, כאן יצא לדרך מחבל בכוונה לרצוח ילדים כשהם בבגדי שבת, בדרך לשבת משפחתית.
ובפרשה שקראנו בשבת בבוקר כתוב, בפשטות, בשתי מילים: "לֹא תִּרְצָח". בלי נימוק, בלי הסבר. פשוט לא. רש"י, פרשן התורה המפורסם ביותר, אפילו לא מפרש את שתי המילים האלה.
יש פרשנים שמסבירים איך גם אנחנו יכולים להתחזק בנקודה הזו של "לא תרצח", שהיא לכאורה כל כך רחוקה מאיתנו: הרי נאמר ש"כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" או "כל המעלים עינו מן הצדקה כאילו שופך דמים". כל אחד יכול להתנהג ביותר רגישות לזולת, לצלם אלוקים שיש בו, לעילוי נשמתם של ההרוגים ולרפואת הפצועים.
בכיתות של יעקב ישראל ואשר מנחם בוודאי למדו השבוע הרבה על עשרת הדברות ועל "לא תרצח". הבוקר הם לא יגיעו לכיתה. צריך שהעולם כולו ילמד.
