הקטע הבא מיועד לכל מי שקם בתחושה עצובה וקשה הבוקר, למלאכת יומו:
אחד השירים היפים של נעמי שמר הוא "לא תנצחו אותי". לפי השם, אפשר היה לצפות לאיזה שיר-עם צבאי, אבל נעמי כתבה שהדרך לניצחון של עם, היא פשוט הרבה מאוד אנשים שקמים בבוקר למשימת חייהם - ללמוד, לבנות, ליצור:
מחלוני אני רואה רחוב כמו נהר גואה
ואנשים לעבודת יומם הולכים
ותינוקות של בית רבן עם הילקוט שעל גבם
ובידיהם כמה ענפי הדס פורחים
פתאום זה בא ומתבהר ולעצמי אני אומר:
לא תנצחו אותי,
לא מנצחים אותי כל כך מהר.
למה אדם שקם לעבודה וילד שהולך לבית הספר, הם סיבה לניצחון? השיר הזה מזכיר דיון שמופיע במקורותינו סביב השאלה: מהו הפסוק החשוב ביותר בתורה?
חכם אחד מציע את הפסוק "שמע ישראל". חכם אחר את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", אבל הפסוק שנבחר הוא: "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם". זה הפסוק שמתאר את הקרבת קורבן התמיד בבית המקדש, בבוקר ובערב, פעמיים ביום, כל יום. ההתמדה, העקביות, הפעילות היומיומית שהיא לכאורה שגרתית, המשך החיים מתוך אמונה בצדקת הדרך – זהו סוד הניצחון.
בדיוק את זה האויבים שלנו רוצים להפסיק ולכן כל פעולה של חיים, של בנייה, של מצווה ושל עשייה היום בבוקר – היא חלק מהתשובה. לא ינצחו אותנו כל כך מהר.