"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" – זה המקור לברכת המזון, שמופיע בפרשת השבוע. הנה הסבר יפה על המצווה הזו, שכתב אהרוני ברנשטיין:
"אם במקום לחטוף ולטרוף נקשיב לסיפור שהאוכל מספר לנו, נשמע הרבה ויהיה לנו גם מה לומר. נוכחותו של אלוקים בתוך הצלחת עלולה להפתיע וגם לרגש. על המראות, הטעמים והריחות אנו מודים בברכה שלפני האכילה, כשהצלחת הצבעונית לפנינו והבטן מקרקרת. לאחר ששבענו, אנו מברכים על התזונה והאנרגיה להמשך היום. הבלימה הפתאומית הזו של ההסתערות על האוכל בברכה שלפני, מעניקה לנו כוח של גבורה. ולאחר האוכל, כשאנחנו רוצים כבר למהר הלאה אבל שוב עוצרים כדי לברך את ברכת המזון, אנחנו לומדים להתבונן לאחור, להוקיר ולהודות על הטובה. ברכת המזון מלמדת אותנו שדחיית סיפוקים – נותנת סיפוק, הופכת אותנו לבוגרים יותר. ברכת המזון מתייחסת אל המזון כגשר שמחבר בין אלוקים לבינינו, והופכת את האכילה לחוויה עמוקה בהרבה מסתם תדלוק".
