שלושה דברים מעוררי מחשבה ששמעתי אתמול מהשחקן אסי צובל, כוכב הילדים מ"ערוץ מאיר", בסדנת "נפגשות" בזום:
• "אני זוכר שהתחלתי לשחק, והיו לי 100 צפיות ראשונות ביוטיוב בסרטון של 'אסי וטוביה'. 100 צפיות! היום זה נשמע מצחיק, אבל אתן יודעות כמה חגגתי את זה? אני חושב שזה מאוד חשוב. לא אכפת לי כמה צפיות יש למישהו אחר, אני חוגג כל הישג שלי".
• "לא המוכשר מנצח, המתמיד מנצח. כישרון אולי מביא אותך לפסגה, אבל בלי התמדה לא תישאר שם. החוכמה היא כל הזמן ללמוד, להתאמץ, לעבוד".
• "בתחילת הקורונה התחבאתי מהילדים שלי בפינה במטבח, ובכיתי בדמעות. כל ההצגות בוטלו, לא ראיתי שום דבר באופק. כל עוד התרכזתי בעצמי – לא מצאתי פתרון. ברגע שהתחלתי לחשוב על אחרים, על הקהל, לצאת החוצה מה'אני' – הכול התבהר. הבנתי שגם למי שבבית עכשיו קשה, ויצאנו בהצגת חנוכה בזום, שהצליחה מאוד. אבל זה קרה רק כי הפסקתי לחשוב רק על המצוקה שלי, וחשבתי על האחר".
תודה, אסי. נדמה לי שהרעיונות האלה מועילים מאוד לא רק לשחקנים.
