לצלם זה לפעמים ההיפך מלזכור. לעתים כשאנחנו מצלמים משהו, אנחנו סומכים על המצלמה שתזכור זאת עבורנו. אנחנו מקליקים, ובעצם אומרים לסלולרי: תאחסן אתה עבורי את הרגע הזה, אני אתרפק עליו אחר כך (מה שבדרך כלל לא קורה בסוף).
המילה "תמונה" מופיעה בתורה כולה 8 פעמים, ומתוכן – 6 פעמים בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן. משה רבנו מבקש מאיתנו לא להפוך את התורה לתמונה, לא לעשות ממנה פסל או ציור, לא להפוך את הרעיון הגדול שהוא מעביר לנו – למשהו גשמי ופיזי שאפשר לראות: "כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". זוהי אזהרה מפני עבודה זרה, מפני השתעבדות לפסלים או לתמונות שאנחנו ניצור. אם יהיו תמונות, לא יהיה זיכרון חי שיעבור מדור לדור דרך לימוד. אנחנו פשוט ניקח את התמונה ונעביר אותה הלאה. משה רבנו קורא לנו לצרוב ולהפנים ולספוג את החוויות בתוכנו, ולא בענן של נתונים. דווקא העובדה שאין לנו אלבום תמונות למזכרת ממעמד הר סיני, גורמת לנו לחיות לאורו ולהעביר את הסיפור הלאה כבר אלפי שנים.
הקריאה הזו רלבנטית גם היום, ואולי בעיקר היום: אילו חוויות אנחנו נוצרים ושומרים במוח ובלב, ולא רק בזיכרון של הסלולרי?