פרשת השבוע מתחילה בדרישה מאוד ישירה וברורה לאדם: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו – יַעֲשֶׂה."
הפרשה עוסקת באדם שנודר נדר, אבל פרשנינו מסבירים שיש פה קריאה לכולנו להתייחס ברצינות לדיבורים שיוצאים מהפה שלנו. מה זה "לא יחל דברו"? רש"י מסביר: "לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין".
איזו הגדרה מרתקת: ממש כמו שיש חילול שבת, יש גם חילול דיבור. אדם יכול לחלל את הדיבור שלו, כשהוא לא עושה מה שאמר.
אנחנו יכולים להבטיח דברים לילדים ואז לשכוח מזה, או להגיד לעצמנו ולאחרים כל מיני דברים, בלי שום כיסוי.
רגע לפני הכניסה לארץ, משה רבנו מזכיר לנו לבנות תרבות שבה מילה זו מילה. לא לחלל את הדיבור שלנו.
