לא לזלזל

מדף עם ספרי קודש
צילום: פלאש90
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

הכי קל ללעוג ולבטל. אם משהו נשמע עתיק ולא מעודכן, ואנחנו לא קולטים אותו בשכלנו המוגבל תוך שנייה וחצי – הוא בטח לא רלבנטי, והוא יכול גם להפוך לאחלה חומר לבדיחה צינית על המסורת שלנו.

פרשת השבוע, פרשת "חוקת", נפתחת במילים "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה", שמתארות נושא שנחשב לתעלומה עד היום – פרה אדומה. דורות של פילוסופים וחכמים דנים במצווה המסורתית הזו, ובשאלות הבאות: האם יש בכלל טעמים וסיבות לכל מצווה? האם יש טעמים גלויים ולצידם טעמים נסתרים? האם אנחנו חייבים, או בכלל יכולים, להבין הכול? האם אנחנו מקבלים על עצמנו לקיים את הדברים, גם אם לא נבין עד הסוף?

הנה רק משפט אחד של הרמב"ם, אחד מגדולי המחשבה בכל הדורות, בסוגיה העמוקה הזו:

"ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה, ולדעת סוף עניינם כפי כוחו, ודבר שלא ימצא בו טעם ולא יידע לו עילה – אל יהיה קל בעיניו... ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול".

מצד אחד – צריך לנסות להבין, ללמוד, להתאמץ. יש ארון ספרים יהודי ואלפי שנות מחשבה שמחכים לנו. ראוי לצלול לתוכם לפני שקובעים משהו בפסקנות. מצד שני, גם אחרי שנלמד, תמיד יהיו דברים שלא נבין. גם אם הם לא אופנתיים, גם אם לא נקלוט אותם לגמרי, צריך להיזהר מאוד מלזלזל בהם. כשאתה צוחק על המורשת שלך, אתה בעצם צוחק על עצמך.

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.