במוצאי שבת מזיזים את השעון אחורה. האם חשבנו על השאלה מה אנחנו מתכננים לעשות עם השעה השלמה שקיבלנו? מדובר במתנה יקרה של 60 דקות שלמות. של 3,600 שניות.
בפרשת השבוע, פרשת "חיי שרה", גם אברהם וגם שרה הולכים לעולמם. מעניין שפרשנינו לאורך הדורות מדגישים תכונה משותפת מעניינת של שניהם – ניצול הזמן. לא רק צדיקוּת או אמונה, אלא פשוט ניהול נכון של לוח הזמנים. זה הבסיס.
על שרה אמנו נאמר שקראו לה שרה מלשון שׂררה – היא מנהלת ושולטת על ימיה, במקום שהם ישלטו בה. כל 127 שנותיה היו "שוות לטובה", כותבים חז"ל, כלומר היא ניצלה היטב כל שנה ושנה. היום, בשפה מדוברת, משתמשים בביטויים כמו לשרוף זמן, להרוג זמן, לבזבז זמן. שרה לא שרפה אפילו רגע אחד.
ועל אברהם נאמר: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". מה משמעות הביטוי "בא בימים"? יש פרשנים שמסבירים זאת כך: הוא בא לעולם הבא עם כל ימי חייו, ויכול להצביע על כל אחד מהם ולומר מה עשה בו. כל יום בחייו היה מלא בתוכן ובמשמעות, עד יומו האחרון. אדם שבא בימים – בא עם כל יום ויום כיחידת זמן מנוצלת לטובה.
אז איך ננצל את היממה שלפנינו, השבת? ומה נעשה עם השעה שקיבלנו במתנה במוצאי שבת?
שבת שלום.