המכה השניה אחרי מכת דם היא מכת צפרדע.
במדרש מסופר שבהתחלה הייתה רק צפרדע אחת, אבל המצרים היו מכים אותה, וכך היא הפכה לצפרדעים רבות. בכל פעם שהיכו באחת מהן – היא התרבתה.
בספרו "ברכת פרץ" שאול הרב יעקב ישראל קנייבסקי (המכונה "הסטייפלר") למה המשיכו המצרים להכות את הצפרדעים? הרי הם היו צריכים לקלוט אחרי מכה - שתיים שכך הם רק מרבים את מספר הצפרדעים במצרים - ולהפסיק.
הוא מסביר שככה זה תמיד מידת הכעס – אנשים ממשיכים לכעוס, וחמתם בוערת, והם מנסים להתנקם, אבל זה רק מוסיף רוע ומרמור בעולם, וכן הלאה וחוזר חלילה.
"כך הוא בכל מקום שכועסים", הוא כותב, "כי אם ישמעו חרפתם – ולא ישיבו, אז ישתקע (יישקע) הדבר לאט לאט. אבל כשמגיבים למי שכנגדו – הרי הוא מוסיף להשיב לעומתו כהנה וכהנה".
הוא מוסיף ומסביר שמידת הכעס מנסה לשכנע אותנו להשיב מנה אחת אפיים, אבל אם נחשוב על כך לרגע בשיקול דעת, הרי שטוב ויפה לעבור בשתיקה על העניין, עד יעבור זעם.
ראית צפרדע? ראית מריבה? נסה להתאפק ולא להתעסק איתה, כדי לא להגדיל את הסיפור.
- מאת: סיון רהב-מאיר
- פורסם:
- קטגוריה: החלק היומי
- וארא
אהבת? רוצה לשתף?
- עוד פוסטים מתוך החלק היומי
- עוד פוסטים מפרשת וארא
סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.