אחייניתי רוני חגגה בת מצווה, וחשבתי מה הברכה שמתאימה לה. אנחנו בדור אחר. אם פעם חגגו בת מצווה במסירות נפש, אם פעם חיו בפחד קיומי וניסו לשמור על הזהות בכל מחיר, היום העולם פתוח, נוח ומפנק הרבה יותר. הכול זמין ונגיש. זו כבר לא בעיה לבנות סוכה או לעלות לארץ או ללמוד תורה. אז מה נשאר לדור הזה לעשות?
אמרתי לרוני שהשאלה היום היא לא האם את מקיימת, אלא איך את מקיימת. ברור שתלכי לשמוע את תקיעת השופר בראש השנה. אנחנו כבר לא בתקופה שבה הולכים בשלג קילומטרים כדי לשמוע שופר, או בורחים מפני הקומוניסטים. הכל בסדר. זכינו לחיות אחרת. השאלה היא איך נשמע את השופר. האם נתלהב, האם נרגיש התחדשות, האם נבין את המשמעות.
השאלה היא לא האם את עושה מה שההורים מבקשים, אלא איך. לא האם את מתפללת ושומרת שבת, אלא איך. לא האם את לומדת, אלא איך. כלומר, השאלה היא בעצם לא מה את עושה, אלא ממה את מתלהבת.
בקיצור, החיים הם לא רשימת הוראות טכניות שצריך לעשות עליהן "וי". המצוות שאת מקבלת בגיל 12 הן לא רשימת הוראות הפעלה. המטרה היא, כל החיים, להכניס פנימה את כל הלב והנשמה והכוונה.
מזל טוב.